X
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors

תקווה (Hope) ובריאות נפשית

תקווה (Hope) ובריאות נפשית

חשיבות התקווה לאדם ידועה שנים רבות, והוא מעורר עניין רב בקרב אנשי מקצועות בריאות הנפש. יש הטוענים כי קיומה של התקווה הינו המפתח להצלחה בטיפול פסיכולוגי מוצלח (Frank, 1968). אבן שושן (1982) נותן שתי הגדרות למילה תקווה, האחת: "תוחלת, ציפייה לדבר מה נעים וטוב מלווה הרגשה כי הוא בוא יבוא, אמונה בסיכוי שיתגשם…" והגדרה שנייה: "סוף, תכלית" התקווה זוהתה כמשתנה מפתח בתהליכי שינויי אנושיים ומתוארת בספרות המקצועית כמרכיב המשותף לתהליכים רבים שבני האדם עושים בהם שימוש ברמות שונות על מנת להתמודד עם דרישות היומיום. יש הטוענים כי אנשים החיים בתקווה וחיים בלחץ מתמשך יכולים לדווח על רמה אופטימאלית של הסתגלות לאורך זמן, לעומת אנשים שיש להם מחסור במשאבי התמודדות והם חסרי אנרגיה מכוונת מטרה וסביר שיחוו יותר מצוקה לאורך זמן.

חוקרים זיהו שלושה מימדים של תקווה: המימד הקוגניטיבי, המימד המוטיבציוני והמימד הרגשי, רוב הגישות המדגישות את המימד הקוגניטיבי בתקווה מדברות על ציפיות להגיע למטרה רצויה. בעצם, התקווה הינה תהליך קוגניטיבי באמצעותו אנשים מגשימים את מטרותיהם. לדעת שניידר ( (Snyder, 2000 תקווה הינה תהליך קוגניטיבי פעיל בו ניתן להגביר ולהעצים תקווה במצבים הקשים להתמודדות.

שניידר הגדיר את התקווה כתהליך דרכו האדם (1) מציב מטרות, (2) מפתח אסטרטגיות להשיג אותן (3) בונה ומשמר את המוטיבציה הדרושה לביצוע האסטרטגיות האלה.

אנשים בעלי תפיסה גבוהה של תקווה יתמודדו טוב יותר עם לחצים. לכן התקווה על פי שניידר הינה מצב קוגניטיבי חיובי המבוסס על תחושת הצלחה גם בתכנון הדרך למטרה וגם בכוח הרצון להגיע אליה.

מחקרים שנערכו על התקווה בתחום הפסיכיאטרי מצביעים כי רמות גבוהות של תקווה הינן יעילות בהתמודדות עם בעיות נפשיות. נמצא כי רמות גבוהות של תקווה קשורות להסתגלות פסיכולוגית טובה יותר למחלה. שרנק, ועמיתיו ( 2008) רואים בתקווה מרכיב קריטי בהחלמה ובהתמודדות עם המגבלה הפסיכיאטרית. לכן הם רואים חשיבות רבה בפיתוח תכניות המקדמות תקווה. בנוסף נמצא כי התקווה הינה מרכיב מרכזי בהחלמה ממחלות נפש. נמצא כי תחושת קשר לאחרים, בייחוד אל קרובי משפחה ומטפלים, הייתה גורם מרכזי בפיתוח התקווה.

דיגן הינה אחת הדמויות המרכזיות בעולם הפסיכיאטרי בשל העובדה שלמרות מחלת הסכיזופרניה איתה היא מתמודדת מגיל 16 הצליחה לסיים לימודי דוקטורט בפסיכולוגיה. דיגן, 1996) ) בנאומה בכנס בינלאומי לפסיכיאטרים ברוטרדם אמרה כי "עבור אלה שאובחנו עם מחלת נפש, ושחיו במדבריות המייאשות של מוסדות ותוכניות בריאות הנפש, תקווה אינה רק מלה יפה, אלא עניין של חיים ומוות. אנחנו יודעים זאת כי כמו שושנת הים הכרנו את החורף הקפוא כאשר כל תקווה נמצצה מאיתנו". לדעתה האפתיה והאדישות של אנשים המתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות מקורן במנגנון הסתגלות של אנשים על סף איבוד תקווה. היא דורשת מהאנשים הסובבים את האדם המתמודד עם המחלה לא להתייאש. נראה כי תקווה לעתיד, השגת יעדים וסביבה אופטימית ומעודדת תקווה הינם מקדמים ברורים של תהליך ההחלמה. לצפייה בהרצאתה של דר' פטריסיה דיגן :

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 × 4 =

דילוג לתוכן