X
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content

השפעת מקום המגורים של המתמודד עם מחלת נפש על ההורים

התפרצות מחלת נפש אצל בן/בת משפחה מביאה עמה בדרך כלל משבר ומהווה מקור לדחק לא
נורמטיבי, מתמשך והרסני במערכת המשפחתית בכלל ואצל ההורים בפרט )שבת, 1999.)
למחלה פסיכיאטרית קשה וממושכת יש השלכות רבות ומשמעותיות, לא רק על המתמודדים עם
המחלה אלא גם על המערכת המשפחתית כולה. המשפחה נדרשת בעקבות המחלה, להסתגל לשגרה
חדשה של חיים ) ברק, 2000 ,אבירם, 2009 .)בישראל חיים כ-350 אלף בני משפחה אשר מתמודדים
עם הטיפול בבן/בת המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית. השפעתה של המחלה הפסיכיאטרית על
בני המשפחה משמעותית במיוחד לאור הקשר ההדוק והיומיומי הקיים במרבית הפעמים בין
המתמודד לבין בני משפחתו )שטרוך, שרשבסקי, שגיב, בידני-אורבך ולכמן, 2007 .)בספרות
מתוארות מגוון השלכות של נכות נפשית על בני המשפחה ובהן בעיות נפשיות וגופניות, קשיים
במקום העבודה, מצוקה כלכלית, אובדן תמיכה חברתית בשל הסטיגמה המלווה את מחלת הנפש,
מתחים בין חברי המשפחה ותחושות אובדן ואבל )ברק, 2003 ; שטרוך ואחרים, 2007, Hill
.) ; Hardy, 1998 &,Shepherd
בימי הביניים ובעת החדשה העוסקים בטיפול באנשים הלוקים בנפשם היו אנשי דת, אשר ראו את
הריפוי של הסובלים ייעוד ושליחות, תוך בידודם מהחברה. אנשי הדת לא היססו להוציא להורג
בשריפה חולי נפש אשר הואשמו בקשירת קשר עם השטן. במקביל נפתחו לראשונה מוסדות רשמיים
לטיפול באנשים הלוקים בנפשם בארצות המזרח, באירופה, ובהמשך בדרום אמריקה )טלר ומזרחי,
.)2008
גישה זו של בידוד החלה להשתנות בעולם בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים של המאה
הקודמת, כאשר החלה ביקורת נוקבת כלפי בתי החולים הפסיכיאטרים, ובעקבות התפתחות
הטיפול התרופתי )אליצור ומינוחין, 1992 .)בתקופה זו התפתחה תנועה שדגלה בפסיכיאטריה
קהילתית שהביטוי שלה הינו תהליך האל-מיסוד )Deinstitutionalization .)מדיניות האל-מיסוד
אומצה בישראל רק בשנות השבעים של המאה הקודמת כאשר החלה ירידה מתונה במספר
המאושפזים בבתי החולים.
החלה להיווצר ההבנה כי ניתן לטפל באנשים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית גם מחוץ
למוסדות הפסיכיאטרים. מחקרי אורך אשר ליוו תהליך זה של יציאה אל הקהילה ) ,Harding
מהמוסדות המשתחררים אחרי עקבו(, Breier, 1987 & ,Brooks, Ashikaga, Strauss
הפסיכיאטריים, והביאו לפריצת דרך בכך שהוכיחו כי מהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה
שחשבו בעבר ואינו מוביל בהכרח לדעיכה. מהלך המחלה והתפתחותה מושפעים ממאפיינים
אישיים של אבחנה, גיל התפרצות המחלה, תפקוד לפני המחלה, משתנים דמוגרפים וסביבתיים,
רשתות תמיכה חברתיות והקשר תרבותי. מחלת נפש כבר לא נתפשה כמושג מוחלט שאין עליו
עוררין. כיום התפיסות המקצועיות שמות דגש על רצונותיו ומטרותיו של האדם )לכמן והדס-
לידור 2003 ;הדס-לידור, בוני, לכמן, פלי-אלטיט, 2007 .)תפיסות אלה הביאו להתפתחות גישת
השיקום בקהילה.

דברו איתנו

2091*phone

שיקום )Rehabilitation )בבריאות הנפש

מטרת השיקום הינה ליצור תנאים שיאפשרו החלמה ושילוב בקהילה. השאיפה היא שהמתמודד
יוכל להגדיר את יעדיו, לממשם בסביבתו הטבעית וליצור לעצמו תשתית בסיסית של חיים:
להתגורר בדיור עצמאי, ליצור קשרים בין אישיים מספקים, לעבוד, להתפרנס, לתרום ולהיתרם.
יתרה מזאת, השאיפה היא שמתמודדים יוכלו לחוות תחושת סיפוק בתוך הסביבה שבה הם בוחרים
לחיות ולהיעזר בהתערבות מקצועית מינימאלית. לכמן )1998 )מאפיין כמה עקרונות מנחים בגישת
השיקום הכוללים התמקדות בכוחותיו ויכולותיו של האדם, שותפות מלאה שלו בתהליך השיקום
תוך התמקדות בסביבתו, שימת הדגש על המטפל כדמות מציאותית אנושית. לכמן )1998 )מדגיש
גם את הגישה הדיפרנציאלית לכל מתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית תוך שאיפה לנורמליזציה בכל
תחומי החיים כולל תעסוקה משמעותית.

שיקום והחלמה

שהשיקום מתייחס לשירותים השונים אותם מקבל המתמודד, ההחלמה מדגישה את חוויות החיים
שלו, היא מתייחסת לעולמו הפנימי של המתמודד )1997, Deegan ,)ההחלמה איננה מתייחסת
לתוצר סופי או תוצאה, היא אינה אומרת "שנרפאתי", אלא היא מתבטאת בנכונות לקבל את
המוגבלות. "עכשיו ראינו כי מוגבלויותינו האישיות אינה סיבה לייאוש אלא האדמה ממנה צומחות
האפשרויות הייחודיות שלנו." )2001, Deegan .)השלב המתקדם בתהליך ההחלמה מתמקד
במאמציו של המתמודד להגיע לאיכות חיים טובה יותר הכוללת שני היבטים עיקריים, האחד
תחושה כללית של רווחה וההיבט השני להגיע למיצוי הפוטנציאל התפקודי הכולל שאיפה
למשמעות ועניין לחיים, הצבת משימות, עמידה באתגרים והשגת סיפוק ועצמאות )לכמן, 2007.)

דיור נתמך בקהילה

הורים שאינם גרים עם הבן המתמודד, מדווחים פחות על סימפטומים של דיכאון, חוסר שינה,
ומחלות פיזיות בהשוואה להורים אשר בנם המתמודד גר איתם ) ;1993, al et, Greenberg
1999, Baronet .)כמו כן, גם חיי החברה של ההורים הופכים להיות עשירים ומלאים יותר בצורה
משמעותית כאשר הבן המתמודד גר מחוץ לבית ההורים )Seltzer, Greenberg & 1993, Greenly.)
%90 מהאנשים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית נמצאים בכל זמן נתון בקהילה, רובם גרים
עם משפחותיהם )אבירם, 2009 .)בעקבות מדיניות ה 'אל-מיסוד' רבים מהמתמודדים חזרו
להתגורר עם בני משפחותיהם. ההנחה הייתה כי המגורים שלהם עם בני משפחותיהם היא
האלטרנטיבה המועדפת. המשפחה הופכת להיות מעורבת יותר ויותר באינטראקציה ארוכת הטווח
בטיפול בחולה, בין אם החולה חוזר לבית משפחתו, עובר לדירה משלו או גר במגורים מוגנים. על
המשפחות הוטלה מעמסה גדולה מאוד הנובעת מלווי תהליך ההתמודדות של בן משפחתם עם
הנכות הנפשית )אבירם, 2001 ; לכמן, 1998 .)המגבלה הפסיכיאטרית הינה מגבלה כרונית, לכן
המשפחה מלווה מסייעת ותומכת בו לאורך חייו ובעצם הופכת ל"מטפל נצחי"
המדגם.
לצורך המחקר נבחר מדגם של הורים להם בן המתמודד עם מחלת נפש הגר איתם בבית או גר
בדיור נתמך בקהילה. מאחר והנבדקים נבחרו לא באופן אקראי נעשה שימוש בדגימת נוחות,
וההשתתפות הייתה מתוך הסכמה וללא תשלום. למדגם לא נקבעו קריטריונים ספציפיים. במדגם
לקחו חלק אבות ואימהות. בחלק מהמקרים מילאו את השאלון 2 ההורים.
את השאלונים מילאו 66 נבדקים אך במחקר נכללו רק 54 נבדקים. שאר הנבדקים לא נכללו
בתוצאות המחקר מהסיבות שלהלן: מילוי חלקי של השאלון, בן מתמודד מאושפז או בן הגר מחוץ
לבית ההורים ולא בדיור נתמך בקהילה .
3 .כלי המחקר:
כל משתני המחקר נאספו באמצעות השאלונים שלהלן:
שאלון א': שאלון פרטים אישיים. כלל פרטים דמוגרפים של הנבדקים )שנת לידה, מצב
משפחתי, מספר ילדים, ארץ לידה, שנת עלייה, שנות השכלה, רמת דתיות, קירבה למתמודד/מין(,
פרטים דמוגרפים על הבן המתמודד )סוג הדיור, מצב משפחתי, גיל( ופרטים רפואיים של הבן כולל
אבחנה ועבר רפואי. )נספח 2)
שאלון ב': שאלון רגשות מובעים )Emotion Expressed)- EE .רמת ה-EE נבדקה על
שאלון ג': שאלון תקווה. התקווה נמדדה על ידי שאלון תקווה )Scale Hope )אשר פותח על ידי
שניידר ועמיתיו )al1991 et Snyder ) ,ותורגם לעברית על ידי דוברוב )2002)
הפנייה להורים נעשתה בכנס הארצי למשפחות של עמותת אנוש אשר התקיים בסוף חודש יוני 2009
ועל ידי פנייה לקבוצת הורים במרכז תמיכה למשפחות מית"ל )מרכז תמיכה וייעוץ למשפחה( בבית
חולים במרכז הארץ.
מתוך 54 נבדקים נמצא כי 31 נבדקים הינם הורים לבן מתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית הגר איתם
בבית ו- 23 נבדקים הינם הורים אשר בנם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית גר בדיור נתמך
בקהילה.
השערות המחקר אוששו חלקית. בהתאם לכך, בהתייחס להשערה הראשונה נמצא כי הורים להם
בן המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית וגר בדיור נתמך בקהילה יחוו רמת EE נמוכה יותר מהורים
אשר בנם המתמודד גר איתם בבית. לעומת זאת לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתפיסת התקווה
בין שתי הקבוצות.
תוצאות בנושא התקווה: כל משתתפי המחקר הינם הורים המתמודדים עם סטיגמה קשה על מחלת
הנפש, סטיגמה המתלווה לרגשות אשמה , עצב ואובדן. לכן למרות השתלבותו של הבן המתמודד
במערך הדיור הנתמך בקהילה והסיכוי לשיקום והחלמה המתלווים להשתלבות זו, ההורים
ממשיכים להתמודד עם הסטיגמה החברתית כלפי מחלת הנפש. עובדה זו מונעת מהם לחשוב
במושגים של "אני בהחלט יכול לעשות את זה" או "אף אחד בהחלט לא יעצור אותי". מחשבות
אשר הינן חלק מהמרכיב המניע )פתרון בעיות( של מודל התקווה המשקף את תפיסת האדם את
יכולתו לנוע לאורך הדרך שבחר אל מטרתו.
ההורים שהשתתפו במחקר הינם הורים הנמצאים בצורה זו או אחרת במערך תמיכה המאפשר להם
התמודדות טובה יותר עם מחלת בנם. חלק מההורים משתתפים בקבוצות תמיכה במרכזי ייעוץ
למשפחות וחלק מההורים שותפים במסגרות העצמה למשפחות. רוב ההורים השתתפו בכנס
המשפחות הארצי של עמותת אנוש. ניתן להניח כי הורים אלה על פי מודל התקווה של שניידר
)1995,1994, Snyder )הם אנשים המסוגלים יותר לתכנן דרכים להשיג את מטרתם ולהתגבר על
המכשולים בדרך )חשיבה על נתיבים/ פתרון בעיות -thinking pathways .) יכול להיות שהורים
אלה הם אנשים אשר מלכתחילה בעלי רמת תקווה גבוהה המסוגלים יותר לפתח אלטרנטיבות
להתמודדות עם קשיים .
ניתן להניח כי רוב ההורים אשר השתתפו במחקר הם בעלי כוח רצון קוגניטיבי הבא לידי ביטוי
עצמי כמו "אני לפעמים מסוגל לעשות את זה". העובדה שהורים אלה משתתפים במערך תמיכה
למשפחות מצביעה אולי על היכולת שלהם להציב מטרות ולהיעזר בגורמים בקהילה ללא קשר
להיות בנם במערך הדיור הנתמך או גר איתם בבית.
שניידר ועמיתיו )1991, al et Snyder )דיווחו כאמור, על מדדי תקווה גבוהים )3.6 על פי סולם
ליקרט( בקרב אנשים בריאים בכלל האוכלוסייה. הורים להם בן המתמודד עם מגבלה
פסיכיאטרית, מהווים חלק מהאוכלוסייה הבריאה. זאת בניגוד לתיאוריות המוקדמות משנות ה-
40 וה-50 של המאה הקודמת המתארות את משפחות החולים כמשפחות בעלות דיספונקציה
הגורמת לליקוים פסיכיאטריים.
בהתייחס לממצא כי הורים להם בן המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית יותר מ-10 שנים נמצאו
בעלי כוח רצון גבוה יותר מהורים אשר בנם מתמודד עם המחלה פחות מ-10 שנים: כאמור, מרכיב
כוח רצון הינו המרכיב המניע שבמודל )Crowson Pointe La, Snyder & ,1998, Early .)יכול
להיות שהורים המתמודדים מעל 10 שנים עם המגבלה הפסיכיאטרית של בנם פיתחו מחשבות
ביחס ליכולתם להתמודד עם המחלה, פיתחו כוח רצון גבוה יותר להתמודד עם המחלה. כמו כן
ההורים למדו כבר את מורכבות המחלה, את העליות ואת הירידות, לכן הם יכולים יותר לעקוב
אחר הנתיב שהם בחרו להתמודדות.
את הממצא כי הורים, להם בן המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית מעל 10 שנים פחות ביקורתיים
מהורים אשר בנם מתמודד עם המגבלה פחות מ-10 שנים, ניתן להסביר על רקע מהלך המחלה אשר
מתאפיין בדרך כלל בהידרדרות בעיקר ב 5 השנים הראשונות של המחלה, ולאחר מכן בתקופה של
יציבות, בה אין הידרדרות של הליקוי למרות ההתקפים החוזרים.

מחקר שנעשה במסגרת לימודי W.S.M בעבודה סוציאלית באוניברסיטת אריאל, 2008
אליז אזולאי- בנרויו
מנהלת הכשרות ופרויקטים, ידיד נפש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

five − 2 =

דילוג לתוכן