X
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content

סיפור ההצלחה של ת'

מנקודת המבט של המתאמת יעל רבזין

"ת' הגיעה לטיפולי מארגון ג'וינט ישראל, כאשר היא מתמודדת עם ריבוי מוגבלויות בעקבות מחלה פיסית אוטואימונית קשה, קשיים קוגניטיביים והפרעת אישיות. בעקבות המחלה אצבעות ידיה כמעט ולא ניתנות ליישור והגפיים שלה כואבות רוב הזמן. לקויותיה גורמות לקשיים רבים בתקשורת עם דמויות משמעותיות בחייה, כגון משפחתה, צוותים טיפוליים וגורמים בקהילה. קשיים אלה השפיעו לרעה על יכולת ההתמדה שלה בפעילויות ועל היכולת לקבל עזרה. בנוסף, בשל הקשיים הפיזיים היא התקשתה בניידות עצמאית ולרוב היתה נמנעת מיציאה מהבית או מהישוב בו היא מתגוררת.


את תחילת הקשר שלנו ליוותה חשדנות מצידה ומבחנים רבים שהרגישה צורך להעמיד בהם את הקשר שלנו . תחילה היו הרבה ביטולי פגישות וכעסים מצידה. פעמים רבות בהן הודיעה על "שבירת כלים" או על החלטה לסיים את הקשר וזאת ללא רקע ברור או סימנים מקדימים שעלולים היו להוביל להחלטה.
הרגשתי את המקום הכואב של הפחד מדחייה או מעזיבה והחלטתי לא לוותר .


עם הרבה סובלנות והסבר על כך שאני רוצה לטובתה, ערכתי איתה אינספור שיחות עד שעם הזמן הרגשתי שיש קרקע בטוחה מעט יותר לקשר. בשלב זה עודדתי אותה להתחיל לטפל במצבה הפיזי על מנת להרגיש טוב יותר, עצמאית יותר, להתיידד עם המצב ולקבל את עצמה מחדש. תוך כדי התהליך גם המחשתי לה שאני מקבלת אותה, והמשכתי להגיב ברוגע לביטולים ולשבירות הכלים .


לאט לאט ת' החלה לשתף בנושאים רגישים יותר בחייה , כגון הקשר הסבוך והכואב עם בנה, והיחסים האמביוולנטים עם ההורים ועם אחיה.
היא החלה לבטוח בי יותר. בשלב זה החלטתי שהגיע הזמן להצמיד לה מדריכה שתוכל להתמודד עם מצבי הרוח הסוערים והמשתנים של ת'. הכנתי את שתיהן מראש למה לצפות , הסברתי שהקשר ייבנה בהדרגה ושאני כאן לכל דילמה או בעיה שתעלה תוך כדי הליווי.


הקשר שלי ושל ת' וגם של ת' עם המדריכה – הלך ונבנה. תוך כדי כך המשכנו לעודד את ת' להשקיע בבריאותה. הדרכתי אותה ואת המדריכה לחפש ביחד מטפלים באזור שיוכלו לתת מענה למחלתה גם אם מדובר רק באפקט מחזק.
כעבור כחצי שנה, ת' החלה טיפולים אלטרנטיביים וכבר כחודש לאחר מכן חל שיפור רב במצבה. ת' החלה לדווח כי שילוב הטיפולים , יחד עם העובדה שאנו נמצאים שם בשבילה כרשת של תמיכה וביטחון ותיקוף לרגשותיה ולא עוזבים אותה למרות אמירותיה להפסיק את השרות – שהלכו ופחתו בינתיים – תרמו לשיפור הניכר. היא למדה שאפשר לסמוך על מישהו.


כיום ת' נוסעת לבד בתחבורה ציבורית , למרות מגבלות פיזיות קשות – כאבים והמגבלות בגפיים . החלה ללכת לקניות , לקנות בגדים ונהנית להתלבש . נראה ששמחת החיים חזרה אליה.
בפגישה עם העו"ס מג'וינט ישראל שבא לבקרה אמרה – "זהו. חזרתי לעצמי".
יחד עם השינוי החיובי, אני לא מוותרת, וחוזרת ואומרת לה מדי פגישה – "אני מאמינה בך"! "

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 + 17 =

דילוג לתוכן