X
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content

התפתחות ההסתכלות על מחלות נפש קשות

מאז התהוות האנושות נע יחסה של החברה כלפי אוכלוסיית נכי הנפש מניכור והרחקה לטיפול מוסדי זהיר ועד למגמה של שילובם המלא באוכלוסייה. בימי הביניים ובעת החדשה העוסקים בטיפול באנשים הלוקים בנפשם היו אנשי דת, אשר ראו את הריפוי של הסובלים ייעוד ושליחות, תוך בידודם מהחברה. אנשי הדת לא היססו להוציא להורג בשריפה חולי נפש אשר הואשמו בקשירת קשר עם השטן. במקביל נפתחו לראשונה מוסדות רשמיים לטיפול באנשים הלוקים בנפשם בארצות המזרח, באירופה, ובהמשך בדרום אמריקה (טלר ומזרחי, 2008). לאורך כל התקופות נתפסה מחלת הנפש כתוצאה של תופעה על טבעית המצביעה כי קיימים כוחות כמו כשפים, רוחות וקללות.

      עד לפני כארבעים שנה מרבית אוכלוסיית המתמודדים התגוררה בבתי חולים פסיכיאטריים (אבירם, 2001). הגישה הטיפולית באנשים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית דגלה בבידודם מהחברה על ידי אשפוז, לעיתים לאורך כל חייהם, בבתי חולים פסיכיאטריים או מוסדות נפרדים הרחק מהקהילה.  גישה זו של בידוד החלה להשתנות בעולם בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, כאשר החלה ביקורת נוקבת כלפי בתי החולים הפסיכיאטרים, ובעקבות התפתחות הטיפול התרופתי (אליצור ומינוחין, 1992). בתקופה זו התפתחה תנועה שדגלה בפסיכיאטריה קהילתית שהביטוי שלה היה תהליך האל-מיסוד (Deinstitutionalization). מדיניות האל-מיסוד אומצה בישראל רק בשנות השבעים של המאה הקודמת כאשר החלה ירידה מתונה במספר המאושפזים בבתי החולים.

 מחלות נפש קשות- (Severe Mental Illness-SMI) כוללות בתוכן את מחלת הסכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית, דיכאון חריף, והפרעה אובססיבית כפייתית. מחלות הנפש דורגו על ידי ארגון הבריאות העולמי במקום דומה למחלות לב ולמחלות ממאירות מבחינת הנטל הכולל של מחלות ((Global Burden of Disease. חולי הנפש הינם קבוצת אוכלוסייה גדולה הסובלת מרמת מוגבלות גבוהה הגורמת לסבל ולקושי רב גם לבני משפחתם. ארגון הבריאות העולמי מדבר על 10% מהאוכלוסייה הסובלים ממחלות נפש והפרעות נפשיות, ובין 1-2% הסובלים ממחלות נפש קשות וממושכות הגורמות לירידה ניכרת בתפקוד ולמוגבלות קשה (אבירם, 2006). מחלת הסכיזופרניה הינה המחלה הדומיננטית ביותר ומשמשת כאב טיפוס בדיון במחלות נפש קשות. מחלת הסכיזופרניה הינה מחלת הנפש הנמצאת בין עשרת הגורמים המובילים לנכות מתמשכת בעולם כולו (אבירם 2009; Mueser & McGurk, 2004). שכיחותה באוכלוסייה הינה  1%. החלוץ העיקרי אשר הביא לפריצת דרך בתחום הפסיכיאטריה היה קרפלין (Kerpelin, 1902), אשר טבע לראשונה את המושג "שיטיון הנעורים" ((Dementia praecox. לדעתו, מחלת שיטיון הנעורים אשר מתחילה בגיל הנעורים, גורמת להידרדרות בתהליכי מחשבה, רגש, מוטיבציה והתנהגות.  

בלוילר   (Bleuler, 1911)היה זה הראשון אשר טבע את המונח "סכיזופרניה" (שסע בנפש). הוא הדגיש כי אין מדובר במחלה אחת אלא בסינדרום של קבוצת מחלות והתייחס למחלה כ'קבוצת הסכיזופרניות'. העובדה המאחדת את הקבוצה הינה הסימפטומים של המחלה ולא מהלכה. מחלת הסכיזופרניה באה לידי ביטוי בפיצול בתהליכים המנטאליים בכלל, ופיצול בין הרגש לחשיבה בפרט. כיום מקובל לראות במחלת הסכיזופרניה קבוצה של מחלות פסיכוטיות שיש בהם הפרעה.

עד סוף שנות התשעים של העשור האחרון הדגש בטיפול במחלה הושם על המחלה עצמה ועל הסימפטומים שלה, לכן רוב הטיפול היה באמצעות תרופות בלבד או בשילוב פסיכותרפיה (שרשבסקי, 2006). איש המקצוע המרכזי במודל הרפואי הוא הפסיכיאטר. 

החל משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת נכנסו לשימוש תרופות חדשות בעלות פחות תופעות לוואי ובמקביל הלך ופחת מספר המאושפזים במוסדות הפסיכיאטריים. החלה להיווצר ההבנה כי ניתן לטפל באנשים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית גם מחוץ למוסדות הפסיכיאטרים. מחקרי אורך אשר ליוו  תהליך זה של יציאה אל הקהילה (Harding, Brooks, Ashikaga, Strauss, & Breier, 1987), עקבו אחרי המשתחררים מהמוסדות הפסיכיאטריים, והביאו לפריצת דרך  בכך שהוכיחו כי מהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה שחשבו בעבר ואינו מוביל בהכרח לדעיכה. מהלך המחלה והתפתחותה מושפעים ממאפיינים אישיים של אבחנה, גיל התפרצות המחלה, תפקוד לפני המחלה, משתנים דמוגרפים וסביבתיים, רשתות תמיכה חברתיות והקשר תרבותי. מחלת נפש כבר לא נתפשה כמושג מוחלט שאין עליו עוררין.  כיום  התפיסות המקצועיות  שמות דגש על רצונותיו ומטרותיו של האדם (לכמן והדס-לידור 2003; הדס-לידור, בוני, לכמן, פלי-אלטיט, 2007). תפיסות אלה הביאו להתפתחות  גישת השיקום  בקהילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 + eighteen =

דילוג לתוכן