X
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content

הראיון המוטיבציוני בעבודה עם מתבגרים

העלאת מוטיבציה לשינוי הנה סוגיה מרכזית בטיפול במכורים. מרבית המכורים שמגיעים לטיפול, מפגינים מוטיבציה נמוכה לשינוי בהרגלי ההתמכרות שלהם. פעמים רבות ההגעה לטיפול מבוססת על מניעים חיצוניים כגון: קונפליקט במשפחה, צורך באישור על תחילת טיפול או השתלבות בגמילה שיוכלו להציג בבית משפט או רווחים משניים כמו הכרה בנחות וכו'. גם אלו שאצלם המוטיבציה לשינוי היא פנימית (מאסו בשתייה, החלו להיות מודעים לנזקיה בתחום הפיזי, הבין אישי, הכלכלי וכו') זקוקים להגברת תהליך המוטיבציה לשם יצירת שינוי אמיתי.

אוכלוסיית המתבגרים היא אוכלוסייה נוספת שהטיפול בה נחשב לקשה במיוחד. הסיבות לכך רבות ומורכבות, אך נציין שתיים מרכזיות. סיבה אחת היא העובדה שמרבית המתבגרים מופנים לטיפול ע"י מבוגרים (מורים, יועצים, הורים) ולכן המוטיבציה לטיפול היא חיצונית ולא פנימית, כלומר אנשים חיצוניים חווים את התנהגות הנער כבעייתית בעוד שיתכן מאוד שהנער נימצא במקום אחר ואינו סבור שיש לו בעיה. סיבה נוספת היא מורכבות השלב ההתפתחותי שבו הנער נימצא בשלב מעבר בין תלות לעצמאות. על רקע זה קיים קושי לבקש עזרה ולהיעזר כיוון שקבלת עזרה משמעותה עבור המתבגר פגיעה בעצמאותו. עקרונות הראיון המוטיבציוני שכוללים התמודדות עם אמביוולנטיות, תמיכה במסוגלות, התגלגלות עם התנגדות ועקרונות נוספים  מתאימות לעבודה עם נוער בהפוך על הפוך. בנוסף, בהפוך אנחנו עוסקים הרבה בניסיונות לקדם שינוי בקרב בני נוער, בין אם בעזרת שיחות במרכז ובין אם באמצעות בניית מוטיבציה לטיפול והפניה לשירותים בקהילה ולכן כדאי להכיר את גישת הראיון המוטיבציוני.

גישת הראיון המוטיבציוני מבוססת למעשה על מעגל השינוי שמתאר את התחנות דרכם עובר האדם בדרך לשינוי. הרעיון הוא שבעזרת הראיון המוטיבציוני ניתן לעזור לנערים או פונים אחרים להתקדם במעגל עד להשגת שינוי .

מעגל השינוי

מעגל השינוי הנו מודל בן שישה שלבים המייצגים את התחנות שדרכם עובר האדם בדרך לשינוי ( פרוצ'סקה ודקלמנטה, 1982).

שלבי המעגל הם:

  1. קדם הרהור: (PRE CONTEMPLATION), מהווה את מקום הכניסה למעגל השינוי. בשלב זה האדם אינו שוקל עדיין את האפשרות של שינוי. האדם בשלב זה עדיין לא מכיר בבעייתו או בצורך שלו להשתנות ומציג מערכת טיעונים והגנות המצדדת בשימור ההתנהגות הלא אדפטיבית.
  2.  שלב ההרהור: (CONTEMPATION), בשלב זה האדם מודע לבעייתו אך דו ערכי ביחסו לשינוי. מצד אחד הוא חושב על שינוי ומצד שני דוחה אותו. לדוגמא, הוא יכול להיות מודע לזה שעישון גראס פוגע לו בלימודים אך מאידך הוא חושב שהוא יכול לשלוט ולווסת את העישון. כלומר , הטיעונים של הנער בשלב זה יהיו מלאי סתירות ובלתי מגובשים.
  3.  החלטה: (DECISION), בשלב זה האדם מצהיר על כוונתו ורצונו להשתנות. זהו שלב שבו נפתח לזמן מוגבל צוהר של אפשרויות שהמטופל יכול לעבור דרכו ולהתחיל בשינוי. נער יכול לאמר בשלב זה שהוא מבין שמצבו חמור ועליו להשתנות. ההחלטה להשתנות מהווה תנאי בסיסי אך לא בלעדי בדרך לשינוי. על מנת ליישם את השינוי נדרש מעבר לשלב הבא במעגל. יש לזכור שההחלטה כשלעצמה אינה מנבאת הצלחה. אפשר להבין זאת מהמשפט של מארק טווין " אני מודע לעובדה שאני חייב להפסיק לעשן וכהוכחה אני מחליט על הפסקת עישון כל יום 100 פעם.
  4.  פעולה : (ACTION), בשלב זה האדם עוסק בפעולה מסויימת המיועדת להביא לשינוי. שלב זה מאופיין בעשייה אופרטיבית של צעדים שתכליתם יצירת שינוי. (לדוגמא, נער או נערה שמוכנים ללכת לטיפול על מנת להתמודד עם התנהגות מאל אדפטיבית שהם לוקחים אחריות עליה) .
  5.  שימור: (MAINTENANCE), בשלב זה האדם עומד בפני האתגר של מניעת נפילה ושימור השינוי שהושג בשלב הקודם. לרוב נדרשים לכך כישורים ואסטרטגיות שונים מאלו שנדרשו כדי להשיג את השינוי ובלעדיהם קטנים סיכויי המטופל לשמר את השינוי. (זהו השלב הקשה והתובעני ביותר).
  6.  נפילה: (RELAPSE), במידה והיא מתרחשת המשימה העומדת בפני האדם היא להתחיל מחדש את סבב השלבים במעגל השינוי. מעגל השינוי מתייחס למעידות ונפילות כהתרחשות נורמלית המקרבת את האדם להחלמה הסופית. המעידה אינה מצטיירת ככישלון טיפולי או סימן לירידה בהשפעת הטיפול אלא כחוייה לימודית שניתן להפיק ממנה לקחים לעתיד (משעלי ומרצ'בסקי, 1995)


הראיון המוטיבציוני

מילר ורולניק (1991) בהתבסס על מעגל השינוי, יצרו את גישת הראיון המוטיבציוני. גישה טיפולית זו מיועדת להעלאת מוטיבציית המטופל לשינוי הרגלי חייו והתנהגותו ומיושמת בעיקר במכורים. גישה זו מיועדת במיוחד עבור מטופלים המגלים התנגדות לשינוי ומטרתה לפתור את האמביוולנטיות של המטופל ולקדם אותו בדרך לשינוי.

הראיון המוטיבציוני מניח כי אחריות ויכולת להשתנות מצויים אצל המטופל . תפקיד המטפל הוא ליצור מערך של תנאים שיביאו להעצמת המוטיבציה של המטופל ומחוייבות לשינוי. מילר ורולניק (1991) מדגישים כי מוטיבציית המטופל הינה חלק מאחריות המטפל. המטפל צריך להניע את המטופל ולהגדיל את הסיכוי שאותו מטופל יבצע פעולה מומלצת שתביא לשינוי.ישנם מטופלים בעלי כישורים ומקורות תמיכה משל עצמם המסוגלים לאחר מספר פגישות המבוססות על הראיון המוטיבציוני להשתחרר מהאמביוולנטיות וליצור שינוי. עם זאת ישנם מטופלים שעבורם "הראיון המוטיבציוני" הנו שלב ראשוני שלאחריו ימשיכו טיפול. בקרב מטופלים אלו הראיון המוטיבציוני יוצר פתיחות לשינוי וסולל את הדרך לעבודה טיפולית עמוקה יותר (מילר ורולניק, 1991)

על מנת לעזור למטופל לעבור דרך שלבי מעגל השינוי לעבר שלב השימור, מילר ורולניק (1991) פיתחו טכניקות טיפוליות ייחודיות עבור כל שלב במעגל השינוי.

גישה טיפולית זו מחדדת את חשיבות האבחון בטיפול בנערים לדוגמא קל לתאר את כישלון הטיפול ואך להסבירו במונחים אבחוניים כאשר מטפל מגייס את כל אלטילריה הטיפולית כדי להציע למטופל שנמצא בשלב קדם הרהור כלים לפעולה נגד התמכרות (לדוגמא, הרפיה, התמודדות עם לחץ לשימוש וכו'). מטופל בשלב הראשוני של קדם הרהור אינו פנוי להתמודדות וחסר רצון לקבל כלים אלו.

דוגמא נוספת, מטפלים שמשקיעים מאמצי שכנוע אם מטופל שכבר נימצא בשלב שימור ההישג אך מתקשה להתמודד עם דחפי השתיה.

תחומים סביבם ניתן להשתמש בראיון המוטיבציוני: באופן כללי ניתן להיעזר בעקרונות הראיון המוטיבציוני לגבי התנהגויות בעיתיות או מצבים בעייתיים של נערים ונערות שבני הנוער אינם עדיין מגדירים כבעיה, לדוגמא, שימוש בסמים או אלכוהול, נשירה סמויה וגלויה מבית ספר, התנהגות מינית בלתי מובחנת, נער שנפגש עם גברים בגנים ציבוריים, פעילות עבריינית, השתייכות לקבוצה אלימה או עבריינית, וכו'.

הפילוסופיה שבבסיס גישת הראיון המוטיבציוני:

  1.  התנגדות היא בדרך כלל התנהגות מעוררת ע"י תנאים סביבתיים: הגישה רואה בהכחשה, התנהגות שמתעוררת עקב תנאים סביבתיים ולא כתכונה של נערים שמפגינית התנהגות בלתי מסתגלת. יתכן לדוגמא שהמקור להתנגדות הוא בכך שהנער הופנה לטיפול ולא פנה מיוזמתו. בכל מקרה ההנחיות ליועץ הן להמשיך ולתקשר עם הנער עם הרבה כבוד ואמפטיה ולבחון את רמת המוטיבציה של המטופל לפי התנהגותו ולא לפי הצהרותיו.
  2.  מערכת היחסים בין הנער ליועץ צריכה להיות ידידותית ומשתפת פעולה: עולם המושגים של הראיון המוטיבציוני מתאים לגישה המאמינה ששינוי מוגבר באמצעות חיזוקים חיוביים. סביבת הנערים מתגמלת אותם באמצעות חיזוקים חיוביים על ניסיונות חדשים כגון פתיחות ביחס לקשיים שעימם הוא מתמודד, או ניסיונות לשנות התנהגות ודרכי התמודדות לעומת התנהגויות שמשיגות הישגים בטווח הקצר אך לא בתווך הארוך. ההבנה שרגשות של פחד ונוחות עם הרגלים עכשוויים  ועם הסביבה הנוכחית יוצרים רגשות אמביוולנטיים ביחס לשינוי. גישת הראיון המוטיבציוני סבורה שיש להתייחס באופן מלא לאמביוולנטיות  ולפתור אותה באופן מלא כדי להשיג שינויים לטווח הארוך.
  3.  גישת הראיון המוטיבציוני מעמידה בעדיפות ראשונה את הצורך להתמודד ולפתור את האמביוולנטיות: התפיסה היא שמטופלים נוטים להיות אמביוולנטיים ביחס לשינוי ובאופן מסורתי הגישות הקיימות התייחסו פחות מידי לנושא זה וכיוונו את המטופלים מהר מידי לכיוון של שינוי. הגישה הזו גורסת שלמטופלים פעמים רבות יש רגשות סותרים לגבי שינוי ויועצים שלוחצים על מטופלים מסתכנים ב א. התעוררות של התנגדות בקרב הנער ב. עזיבה מוקדמת מידי של מפגשי הייעוץ ו ג. עידוד הנער להתעלם מגורמים פנימיים וחיצוניים שעלולים לגרום לחזרה על ההתנהגות הראשונים גם אחרי שכבר הושג שינוי.
  4.  היועץ לא מכוון לגישת התערבות ספציפית או לטכניקה מסויימת: היועץ נותן למטופל מידע על מיגוון של סוגי טיפול קיימים או אופני תמיכה אחרים שפתוחים בפניו. המטופל חופשי לבחור את האלמנטים שלדעתם יעזרו להם להשיג את השינוי המיוחל. האמונה היא שכאשר מטופלים בוחרים את הדרך שלהם הסיכוי להצלחה בטווח הארוך גדלה גם אם אין הצליחה מיידית.
  5. מטופלים אחראיים להתקדמות שלהם: למרות שהיועצים עוזרים למטופלים להשיג שינוי הם לא רואים עצמם אחראיים לשינוי שהושג. היועצים מדגישים שהאחריות על השגת השינוי היא של המטופל.
  6.  הגישה מדגישה את תחושת המסוגלות של המטופלים:  ללא תחושת מסוגלות מטופלים ישתמשו במנגנוני הגנה כגון רציונליזציה והכחשה כדי להגן על עצמם מפני הכאב הרגשי שיתלווה להכרה בכך שהם אינם מסוגלים.

הראיון המוטיבציוני עקרונות:

  1.  הימנעות מוכחנות: היועץ נימנע מלהתווכח עם הנער. לא משתמשים בויכוח כדי להתעמת עם ההכחשה או המינימיזציה של הנער להתנהגות שלו ולקשיים שלו. הגישה מאמינה שויכוחים גורמים לנערים להרגיש מותקפים להתעלם מעצות היועץ ולטעון מולו את הטענות שכנגד. היועץ לא מנסה לעבוד דרך ההתנגדות אלא מסביב להתנגדות. היועצים שעובדים ע"פ הגישה מעדיפים לבנות ולא להרוס או לפרוץ. אם יש שכנוע אז הוא עדין ותמיד לוקח בחשבון שהאחריות על השינוי היא של המטופל. היועצים מודעים לכך שהעמדות והגישה של הנערים מעוצבות באמצעות המילים שלהם ולא של היועץ.
  2.  הבעת אמפטיה : באמפטיה הכוונה היא לראות את המציאות דרך עיני הנער, לחשוב על דברים כפי שהנער רואה אותם, להרגיש דברים כפי שהנער מרגיש אותם או במילים אחרות להתחלק עם הנער בחוויותיו. כאשר נערים מרגישים מובנים הם יותר מסוגלים להיפתח ולהתחלק בחוויות שלהם.  כאשר נערים מתחלקים בחוויותהם בפרוט רב אפשר להעריך היכן וכיצד הם זקוקים לתמיכה ואילו אזורים בעייתיים יזדקקו להתייחסות מיוחדת בטיפול. ברגע שנערים מרגישים אמפטיה מצד היועץ הם פתוחים יותר לעימותים עדינים מצד היועץ המתייחס לאורך חייו הבעייתי של הנער ועמדותיו הבעייתיות. אז בקיצור הבנה מדויקת של הייעוץ את מורכבות הבעיה ואת האמביוולנטיות בקשר לשינוי מקדמת את השינוי ומאפשרת אותו.
  3.  תמיכה במסוגלות עצמית : אמונתו של הנער ששינוי אפשרי מהווה גורם מוטיבציוני חשוב בהצלחת התהליך. ע"פ הגישה הנערים אחראיים לבחור את הדרך לשינוי ועל התהליך עצמו ואילו תפקיד היועץ הוא לעזור לנער להישאר עם מוטיבציה כאשר תמיכה בתחושת המסוגלות שלו היא צעד חשוב להשגת המטרה. מוקד אחד של תיקווה הוא בכך שאין דרך אחת נכונה להשתנות ואם נכשלים בדרך אחת אפשר לבחור בדרך אחרת. הנערים מוגבלים אך ורק ע"י היצירתיות שלהם באשר לדרכי התמודדות אפשריות. דרך אחת שבאמצעותה ניתן לעזור לנער להשיג  אמונה ביכולתו להשתנות היא לשאול אותו על שינויים אחרים שהצליח לעשות בחייו תוך סימון והדגשה של יכולות שלנער כבר יש.
  4. להתגלגל או לזרום עם התנגדות: ע"פ הגישה הזו היועץ לא נאבק בהתנגדות אלא זורם אתה. היועץ אינו מעמת עם אמירות שיש בהן התנגדות אלא משתמש בהזדמנויות שנוצרות על מנת לבחון ביחד עם הנער את עמדותיו. בעזרת הגישה הזו ההתנגדות אינה עולה אלא יורדת כיוון שהנער לא מקבל חיזוקים לאמירות וכחניות שמופנות כלפי היועץ. היועץ מעודד את הנער לחשוב על פתרונות שלו להתמודדות עם המצב כך שלא נוצרים יחסים היררכיים שהנער יכול לנסות להתנער מהם. כאשר בודקים ובוחנים עם הנער את האזורים שמדאיגים אותו היועץ יכול להזמין את הנער לבדוק פרספקטיבות נוספות אך הוא לא כופה דרכי חשיבה חדשות על הנער.
  5.  פתיחת פערים בין המצב המצוי לרצוי: היועצים העובדים ע"פ הגישה עוזרים לנערים לבחון את הפערים שבין המטרות והשאיפות שלהם בעתיד לבין התנהגותם בפועל. כאשר נערים מבינים שהתנהגותם בהווה אינה עומדת בקנה אחד עם שאיפותיהם לעתיד המוטיבציה לשינוי גדלה. חשוב לעשות זאת בעדינות מרבית על מנת לא לסתור את שאר העקרונות של הגישה.

 הריאיון המוטיבציוני – טכניקות

  1.  שימוש בשאלות פתוחות: בשאלות פתוחות הכוונה לשאלות שלא ניתן לענות עליהן תשובות של כן ולא או תשובה קצרה ולקונית (כגון- שלוש פעמים בשבוע). שאלות שכיחות שניתן להתחיל אתם פגישה הן: "מה מביא אותך לפה?", או "מה התרחש בחייך מאז פגישתנו הקודמת?". השאלות הפתוחות מסייעות ביצירת מומנטום של התקדמות, שאנו זקוקים בה על מנת לקדם שינוי של נערים. לדוגמא – מה גורם לך לחשוב שאתה יותר בשל עכשיו לשינוי?.
  2. תיקוף או אישור AFFIRMATION: תיקוף או אישור הם אמירות שמכירות בכוחות של המטופל. ההנחה היא שהנערים שאנחנו פוגשים כבר ניסו בעבר להשתנות ללא הצלחה ולכן הם סקפטים לגבי יכולתם להשתנות. תפקידנו כמטפלים לעזור לנערים להרגיש ששינוי אפשרי ושהם מסוגלים לשנות. דרך אחת לעשות זאת היא להצביע על יכולות של נערים בייחוד באזורים בהם קודם לכן התמודדו רק עם כישלונות. פעמים רבות מבררים עם הנערים ניסיונות קודמים לשנות , לדוגמא: "הצלחת לא לעשן שבוע שלם, איך עשית זאת?". ניתן גם להשתמש בהתנגדות כמקור לתיקוף ואישור לדוגמא: "לא רצית לבוא היום אבל בכל זאת הגעת, זה נראה שאם אתה מחליט שמשהוא מספיק חשוב לך את כן מתאמץ כדי להצליח.". חשוב מאוד שהאישורים והחיזוקים יהיו כנים ואמיתיים, כיוון שאם הנער יחוש שאינכם אומרים דברים אמיתיים זה עלול לפגוע במקום לבנות.
  3.  הקשבה רפלקטיבית REFLECTED LISTENING: המפתח לעבודה אפקטיבית הוא ההקשבה הרפלקטיבית . ההמלצה הטובה ביותר שניתן לתת היא להקשיב בצורה מאוד זהירה לנערים. הם יספרו מה עבד ומה לא עבד, מה גורם להם להתקדם ומה מעכב אותם. בכל מקרה בו אינכם בטוחים בקשר למשהו, תעצרו ותקשיבו. מדובר בגישה מכוונת, כלומר מכוונים את הנער באופן אקטיבי לדיבור על שינוי ונותנים פחות תשומת לב לדיבורים על תחומים אחרים.  לדוגמא: "אתה עדיין לא בטוח אם אתה מוכן לשינוי אבל אתה מודע לזה שהשתייה פוגעת במערכות יחסים שלך ומפריעה לך להתרכז בבית הספר.. הקשבה ושיקוף של אפקט יכול להיות מאוד משמעותי ומקדם.

לדוגמא: אבא שלך, שאתה מאוד קרוב אליו התאכזב ששמע שאתה מעשן גראס, וזה נראה שהיה לך מאוד קשה להרגיש שאכזבת אותו.  במידה והנער מתחבר למה שאתה אומר זה יעמיק את הרגש בפגישה ועוררות רגשית יכולה מאוד לקדם. במידה והנער עדיין אינו מוכן לקבל ולהתמודד עם התכנים שהעלתה, הוא יתקן אותך והפגישה תמשיך. המטרה בגישת הראיון המוטיבציוני הוא ליצור מומנטום מקדם ליצירת שינוי. האזנה רפלקטיבית מסייעת להשגת המומנטום. ההמלצה היא שלוש אמירות משקפות על כל שאלה, כיוון ששאלות יכולות לעיתים לעצור את המומנטום.

  • סיכום השיחה: סוג של הקשבה רפלקטיבית כשלמעשה בסוף הפגישה מסכמים עבור הנער מה הוא סיפר לנו. בתחילת הסיכום אנו מצהירים שעכשיו נסכם, פרוט אלמנטים מסוימים מהשיחה שברצוננו להדגיש, הזמנת הנער לתקן דברים לא נכונים או נושאים ששכחנו ובסוף שאלה פתוחה.

סוגים של האזנה רפלקטיבית:

שיקוף פשוט:

נער: " אבל אני לא יכול להפסיק לעשן, אני מתכוון, כל החברים שלי מעשנים"

יועץ: " הפסקת העישון נראה כמעט בלתי אפשרית בגלל שאתה מבלה את רוב הזמן עם חברים אחרים שמעשנים".

שימוש באבסורד:

נער: "אני לא יכול להפסיק לעשן, אני מתכוון, כל החברים שלי מעשנים"

יועץ: כן, אני מבין, אתה לא יכול להפסיק לעשן כי אז תהיה יותר מידי שונה וכבר לא תתאים ותשתלב בקבוצת החברים שלך."

נער: "כן, זה יגרום לי להיות שונה למרות שיתכן ולא יהיה להם ממש אכפת כל עוד אני לא מנסה לגרום להם להפסיק לעשן."

שיקוף דו צדדי:

נער: "אני לא יכול להפסיק לעשן, אני מתכוון, כל החברים שלי מעשנים"

יועץ: "קשה לך לדמיין איך תוכל להפסיק לעשן עם חבריך, אבל צד אחר שלך מודאג מאיך העישון משפיע עליך"

נער: "כן, יש לי רגשות מעורבים"

הזזת מוקד הדיון:

נער: "אני לא יכול להפסיק לעשן, אני מתכוון, כל החברים שלי מעשנים"

יועץ: " חכה, רגע. ניראה לי שאתה קצת מקדים את המאוחר. אני בכלל לא מדבר אתך כרגע על להפסיק לעשן. בו נתמקד עכשיו בלבחון את הנושא, ולהבין אותו טוב יותר. ויותר מאוחר נחשוב על מה אם בכלל אתה רוצה לעשות בעניין.

נער: בסדר, רק רציתי שתדע.

להתגלגל עם ההתנגדות:

הטכניקה הזו אפקטיבית במיוחד אם נערים שמתנגדים לכל הצעה שלנו.

נער: "אני לא יכול להפסיק לעשן, אני מתכוון, כל החברים שלי מעשנים"

יועץ: " אני שומע אותך וחושב שמאוד יכול להיות שבסוף התהליך תחליט שכדאי לך להמשיך לעשן כמו שעשית עד עכשיו. יכול להיות שבאמת יהיה לך קשה להשתנות, בסופו של דבר זה יהיה תלוי בך."

REFRAMING

מדובר בטכניקה שבאמצעותה אנו מזמינים את הנערים לבחון את תפיסתם והבנתם בצורה שונה. בדרך זו משמעות חדשה ניתנת לדברים. לדוגמא, אם נער מרגיש שההורים שלו תמיד מנדנדים לו ויושבים לו על הצוואר שיפסיק את החברות עם קבוצת חברים שלילית , ניתן לאמר לנער שניכר שהוא מאוד חשוב להורים שלו וחשוב להם שיתחבר עם אנשים שיעשו לו טוב.

דוגמא שניה, כאשר נער מספר שהשתייה שלו אינה בעייתית שהוא יכול לשתות הרבה וזה  לא משפיע עליו אפשר להגדיר זאת בצורה שונה ולאמר שכנראה שאין לו כבר מנגנונים שמזהירים אותו ששתה יותר מידי.

דוגמא מהשטח: נערה ברחה מהבית והגיעה למקום אחר, כשהוריה שמעו שהיא שם , אביה הגיע מדרום הארץ ואמר שהוא לא זז מהמקום עד שהיא לא חוזרת אתו הביתה. הנערה מאוד כעסה על אביה שלא מניח לה לנפשה עד שאת הבנות במקום אחר אמרה לה – "את נורמלית?, תראי כמה לאבא שלך אכפת ממך, אני כאן כבר שבועיים ולהורים שלי בכלל לא אכפת, הם לא הגיעו לכאן אפילו פעם אחת כדי לנסות להחזיר אותי הביתה."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

fifteen − nine =

דילוג לתוכן