X
Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content

המשפחה ומחלת הנפש

תיאורית המערכות (Ackoff, 1972) מתייחסת למשפחה כמערכת שלמה אשר מרכיביה ניתנים להבנה כפונקציה של המערכת כולה. תפיסה זו רואה את המשפחה כמערכת ארגונית המקיימת תלות הדדית בין מרכיביה כאשר התנהגות של מרכיב אחד במערכת משפיע על המערכת כולה. המשפחה מורכבת מיחידות הנמצאות באינטראקציה זו עם זו ועם הסביבה: משפחה מורחבת, קהילה והחברה. הפעולות, התגובות ופעולות הגומלין המתמידות בין חלקי המערכת המשפחתית מהוות חלק חשוב ביותר להבנת מהות המערכת (סאטיר, 1976 ; .(Compton, Galaway, & Cournoyer, 2005). המשפחה הינה מערכת השואפת לשמור על איזון, משברים הפוקדים את המערכת המשפחתית מפרים את האיזון במערכת. ניסיון המשפחה להחזיר את המערכת המשפחתית למצב יציב עלול לצמצם את המרחב האישי של חברי המשפחה (אליצור ומינוחין, 1992).  משפחות בהן חבר משפחה החולה במחלה כרונית מתמודדות יום יום עם נטל הטיפול הקושי והעומס הרגשי. המשפחה מתמודדת גם עם המחלה וגם עם הצורך להמשיך ולשמור על חיי המשפחה שאינם קשורים לחולי. מחלה או נכות של בן משפחה אחד משפיעה על כל אחד מחברי המערכת המשפחתית. על המערכת המשפחתית להתמודד עם הלחץ שנוצר כדי להגיע לאיזון מחודש ולהסתגלות מתאימה. ככל שההשקעה בטיפול גוברת מחמיר הלחץ בו נתונה המשפחה (נבון, פייגין ודרורי, 2001).  המשימה הקשה ביותר הניצבת בפני ההורים היא למצוא את האיזון המתאים בין הגנה על הבן החולה ופיתוח יחסי תלות לבין עידודו לעצמאות והגשמה מלאה של הפוטנציאל האישי שלו (טוקר, וגנר, הראל וברוק-שפיר, 1995).  

90% מהאנשים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית נמצאים בכל זמן נתון בקהילה, רובם גרים עם משפחותיהם (אבירם, 2009). בעקבות מדיניות ה 'אל-מיסוד' רבים מהמתמודדים חזרו להתגורר עם בני משפחותיהם. ההנחה הייתה כי המגורים שלהם עם בני משפחותיהם היא האלטרנטיבה המועדפת. המשפחה הופכת להיות מעורבת יותר ויותר באינטראקציה ארוכת הטווח בטיפול בחולה, בין אם החולה חוזר לבית משפחתו, עובר לדירה משלו או גר במגורים מוגנים. על המשפחות הוטלה מעמסה גדולה מאוד הנובעת מלווי תהליך ההתמודדות של בן משפחתם עם הנכות הנפשית (אבירם, 2001 ; לכמן, 1998).   המגבלה הפסיכיאטרית הינה מגבלה כרונית, לכן המשפחה מלווה מסייעת ותומכת בו לאורך חייו ובעצם הופכת ל"מטפל נצחי" (ביגל, 1998 ; וסרמן, 2003). אופן התמודדות המשפחה עם מצבו של המתמודד הינו בעל השפעה משמעותית על מהלך המחלה. מתמודדים מעריכים את מערכת היחסים עם משפחתם, ובמיוחד עם הוריהם כגורם המשמעותי והמשפיע ביותר על איכות חייהם והשתלבותם בקהילה.

תפיסת המשפחה כמערכת הביאה לכך שבעשורים האחרונים ניתנה תשומת לב מחקרית גדולה יותר למשפחת האדם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית. אך כדי להבין את היחסים בין המחלה לבין המשפחה יש חשיבות רבה להבין את השינויים ההיסטוריים שחלו בתפיסת הגורמים האטיולוגיים ובזווית הטיפולית כלפי משפחות המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית. עד סוף שנות החמישים של המאה העשרים התפיסה הרווחת הייתה כי היווצרות מחלת הנפש כרוכה במערכת יחסים לא בריאה בין בני המשפחה. מטפלים עודדו את המטופלים החולים להימנע מקשר עם המשפחה. בני המשפחה אף הורחקו והושארו מחוץ למסגרת הטיפולית (Mishne, 1993). מחקרים בשנות ה-40 וה -50 של המאה הקודמת התמקדו בפסיכופתולוגיה של ההורים, בעקבותיהם התפתחו תיאוריות אשר תיארו את משפחות החולים כמשפחות בעלות דיספונקציה הגורמת לליקוים פסיכיאטריים. תיאוריות אלה עוררו בהורים תחושת אשמה כאילו הם הגורמים הישירים להתפרצות מחלת הנפש (אליצור ואחרים, 1987). עם השנים חלו שינויים משמעותיים בתפיסת מקומה של המשפחה בטיפול בבן המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית. המשפחה כיום נתפסת יותר ויותר כגורם תומך ומשמעותי בתהליך הטיפול והשיקום של הבן המתמודד (לוי, 2008). לאחרונה נחקרות השפעות מחלת הבן על ההורים תחת המושג נטל משפחתי (family burden) . מרש וג'ונסון Marsh, & Johnson, 1997)) מתייחסים לחמישה מימדים בנטל המשפחתי: אבל, אובדן סימבולי, צער כרוני, כאב אמפטי ורכבת הרים רגשית. חברי משפחה חשים כי מסלול חייהם נקבע על פי תקופות ההידרדרות של המחלה ותקופות הרמיסיה שלה. מסלול זה יוצר תחושות של מתח בלתי פוסק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

four × 3 =

דילוג לתוכן